החלטה בתיק עת"א 6978-03-11

1.         בפנינו עתירה על החלטת ועדת השחרורים שליד בית הסוהר כרמל, בראשות יו"ר הועדה השופט בדימוס א.  מלמד (להלן: "הועדה קמא") מיום 16.2.11, שלפיה נדחתה בקשת העותר לשחרור מוקדם.

2.         בת.פ. 230/08 , בבימ"ש השלום בחיפה, הורשע העותר בעבירות כדלקמן:

התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב - 3 עבירות.

גניבה - 2 עבירות.

קבלת נכסים שהושגו בפשע.

ניסיון התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב.

הפרת הוראה חוקית.

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

נהיגה בשכרות .

בגזר דין מיום 16.4.09 הושת על העותר עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים (בניכוי ימי מעצרו), עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים וכן הוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים.

המאשימה ערערה על קולת העונש ובגזר דין מיום 26.11.09 בע"פ 12089-05-09 הועמד עונש המאסר בפועל על 40 חודשים (במקום 24 חודשים שגזר בימ"ש השלום). כן חוייב העותר לשלם פיצוי למתלוננים.

3.         העותר הגיש בקשה לשחרור מוקדם. בדיון בפני הועדה קמא טען בא כוחו כי העותר היכה על חטא, שינה מאורחותיו ועבר הליך שיקום ממושך וכי יש לאפשר לו להשתלב בתוכנית השיקום המוצעת.

4.         המשיבה התנגדה לבקשת העותר וטענה כי יש חשש שיסכן את הציבור עם שחרורו. המאשימה טענה כי לעותר בעיות משמעת וכי התכנית המוצעת אינה כוללת התייחסות לבעית הסמים.

5.         בועדה קמא נחלקו הדעות. יו"ר הועדה סבר כי יש לשחרר את העותר תחת תכנית רש"א המוצעת , בצירוף בדיקות שתן. דעת הרוב בועדה היתה כי אין לשחרר את העותר ללא תכנית הכוללת הוסטל וזאת בשים לב לעובדה שהעותר כבר שוחרר בעבר שחרור מוקדם, כי במאסרו הנוכחי לא השלים את תכנית הגמילה, כי לחובתו עבירות משמעת שביצע בכלא וכי הוא מתקשה לשמור על גבולות שמציבים לו - דבר שהביא להוצאתו מתכנית השיקום האחרונה בה שהה.

כאמור , הועדה קמא דחתה את הבקשה , תוך שהיא מוסיפה ומציינת כי "לאור הרושם הכנה שעשה על הועדה, מצוין שאם יציג האסיר בתיק זה תכנית רש"א הכוללת סידור בהוסטל, תהיה הועדה מוכנה לשחררו בשחרור מוקדם".

6.         החלטה זו הינה נשוא העתירה שבפנינו. בעתירה נטען כי נימוקי הרוב בועדה קמא אינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק: לא היה מקום לקבוע שאין ליתן בעותר אמון לאחר שכבר שוחרר שחרור מוקדם לפני 8 שנים, לא היה מקום לקבוע כי לא השלים את תכנית הגמילה, העותר ביצע עבירת משמעת פעוטה כאשר ניסה להכניס דיסק לכלא והעותר לא תיאר כל קושי לשהייה במסגרת עם גבולות. ב"כ העותר טען כי אינו מקל ראש בחומרת העבירות בהן הורשע העותר, אך לטענתו העותר הפנים חומרת מעשיו והביע חרטה ומאז הוא ניקה שולחן ולא ביצע עבירות נוספות. ב"כ העותר טען כי הרשות לשיקום האסיר ערכה תוכנית לשיקום העותר, שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו והיה מקום להעתר לבקשתו, במיוחד תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות.

7.         בדיון בפנינו שב ב"כ העותר וטען כי אין בקביעות הועדה קמא כדי להצביע על מסוכנותו של העותר. ב"כ העותר טען כי הצעת הועדה קמא להגיש תכנית שיקום הכוללת סידור בהוסטל אינה פרקטית.

8.         ב"כ המשיבה טענה כי החלטת הרוב בועדה קמא הינה סבירה ואין להתערב בה. ב"כ המשיבה טענה כי מדובר במאסר שני של העותר, כאשר גם ממאסר קודם הוא שוחרר עם תכנית , אך חזר לבצע עבירות. כן טענה כי בתקופת מאסרו ביצע העותר עבירות משמעת וכן הוצג בפני הועדה קמא חומר מודיעיני בעניינו של העותר, בנוגע להחדרת חומרים מסוכנים. ב"כ המשיבה טענה כי כל אלה מלמדים על מסוכנות הנשקפת מן העותר וכי בתכנית השיקום המוצעת אין די , כדי לאיין אותה מסוכנות.

9.         סמכותה של ועדת השחרורים להורות על שחרור מוקדם של אסיר נובעת מסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א- 2001 (להלן: "החוק ") הקובע כי :